קורות חיים – הדור הבא

נעים מאד. מה חדש? מה אתה עושה כיום? מה עם (השלם את החסר) שלמד איתנו ביסודי? אתם בקשר?

עושה רושם שכל מפגש אקראי שלנו עם מכר מהעבר דורש מאיתנו לשטוח בפניו את כל קורות חיינו. אפילו פגישה ברחוב, קצרה ככל שתהיה, הופכת למעין ראיון עבודה מזורז במהלכו אנו מונים את כל הישגינו מאז ועד היום. ואם פוגשים מישהו חדש, המלאכה הופכת מסובכת אף יותר.

נשברתי. יותר מידי פרטים יבשים, יותר מידי אנשים. לבסוף החלטתי שכדאי להקדים תרופה למכה ופשוט להכין מראש מסמך שמגולל את קורות חיי היומיום שלי. משהו ממצה, גג 300 מילה, עם פתיח כללי וסגיר פרטני.

שמי עופר. אני מוזיקאי, מתגורר בתל אביב ונוטה, כרונולוגית, להתחיל מהאמצע ולהמשיך להתחלה.

נולדתי אי שם בשנת 1980 בעיר עפולה, בירת עמק יזרעאל שבצפון הארץ. לאחר שירותי הצבאי טסתי  לאוסטרליה שם חייתי כשנה ומאז שחזרתי אני מתגורר בתל אביב. מעבר לעובדה שאני מנגן ושר אין לי עיסוק קבוע כיוון שאני מקפיד להחליף מסלול אחת לכמה זמן, כמו בחברות הסלולר – רק בלי  קנסות יציאה. ככה זה כשאתה אמן.

משחר זכרוני ועד הלום חוויתי לא מעט רגעים מכוננים, רובם ככולם נולדו מתוך החלטה רגעית. את הנפח והמשמעות הם קיבלו לאחר מכן. כך הגעתי גם לעבודי קריאייטיב. בגיל שלושים וקצת, אחרי שהספקתי לסמן וי על תחום הכתיבה ואז לקחת פסק זמן ממנו, הגיעה ההצעה לבוא וללמוד עיתונאות. הדימוי שעמד לנגד עיני –  של עיתונאיש מהתוכנית "בלי סודות" –  עזר לי לקבל את ההחלטה הסופית. אני נרשם. והשאר היסטוריה.

לסיכום תולדות חיי: נוסף על היותי סולן וגיטריסט בלהקת "הברווזים" אני כותב ומלחין את מרבית השירים בעצמי, כמו כן אני עובד כעת על ספר ביכורים ומשמש כאב גאה לחתול בלי אמא. וכל השאר זה כל השאר. הנה – אמרתי את הכל ועכשיו אני יכול לנוח ולשאול; אז מה איתך? מה אתה עושה בחיים? מה עם (השלם את החסר) שלמד איתנו ביסודי? אתם עוד בקשר?