"זמן סוכר"- ביקורת מתוקה על "האלבומים"

ערוץ 8 " האלבומים" -פרק 2 -"זמן סוכר"

קודם כל- איכות בטלוויזיה. איזה כיף!
תגידו מה שתגידו, אני יודעת שגם בימים קשים אפשר לסמוך על ערוץ 8 שיושיע.
מלבד העובדה שהם חורשים על תוכניות (ברמה כזו שגם אם יש משהו מעניין עכשיו, אני יודעת שאתקל בו לפחות עוד 3 פעמים ב24 השעות הקרובות , ואז בסופ"ש בלופ אינסופי) סה"כ הערוץ נותן בראש מבחינת תוכניות מקור (בטח יותר מהרבה ערוצים אחרים) וגם תוכניות הרכש שלו די אחלה. (נאמר- לואי ת'רו, אבל זה לביקורת אחרת..).

עד כאן מילים חמות על ערוץ 8
ובקשר ל"אלבומים", רעיון מצוין, איזה כיף שמישהו ("נורמה הפקות" המעולים) הרים את הכפפה ועשה תכנית שכזו על תקליטי מופת ישראלים .
אתמול שודרה התוכנית על להקת "איפה הילד" בתקליט "זמן סוכר" , לחלוטין אבן דרך בתקליטי הרוק הישראלים.

היה מרגש לראות את יובל שפריר, אז מפיק מוזיקלי מתחיל מדבר על התקופה (כולה 20 שנה..) בה לקח ללהקה זמן (זמן איכות) בשביל להתגבש ולעבד את החומרים ולהפוך להיות להקה אמיתית. מרגישים את הגעגוע בקולו לזמן שבו להקות חרשו את הארץ בהופעות בחורים נידחים, ושבכלל – היו להקות. (מישהו שמע על להקה לאחרונה?? חוץ מהברווזים.. ) .
מעניין היה להיווכח, שהלהקה המצוינת הזו החזיקה ביחד יותר זמן לפני שהוחתמה והוציאה את "זמן סוכר" מאשר אחרי . ההצלחה כנראה שדווקא הייתה לה לרועץ, והיא לא הראשונה ולא האחרונה שהתפרקה דווקא אחרי (ואולי בגלל) ההצלחה.
מה שבטוח – שהתכנית גרמה לי להתגעגע לרוק של שנות ה90 בארץ, לנחישות הלהקות שקמו אז,
לעבודה הקשה ולמוזיקה מגובת ולא אינסטנט.
וחמי רודנר היה ונשאר רוק סטאר ..

הזדהיתי לחלוטין עם תחושת האכזבה הקשה שליוותה את הלהקה בתחילת דרכה, כאשר הוחתמו סביבה להקות צעירות שפרצו אחריהן, וסיפור ה"גניבה" של הלהקה ע"י חיים שמש, תרגם את הקושי בפריצה מוזיקלית בארץ לממש. לא נראה לי שהיום המצב שונה, אולי אפילו קשה יותר.
תחושת הניכור הקשה של חברי הלהקה יוצאי הקיבוץ כנראה רק חיזקה את הקשר שלהם ואת ההתעמקות המוזיקלית ומכאן השתבחותם עם הזמן. דרכם של רוב המוזיקאים אינה סוגה בשושנים, ובעצם של כל אמן. נכון שלא חייבים ליצור רק מסבל ומכאב, אך ללא ספק סבל ,כאב ועבודה קשה צריכים להיות מנת חלקם של אמנים ע"מ שיצירתם תוכל להיות שלמה , מאוזנת וכנה.
אולי החוסר הזה בקושי, בעידן תכניות המוזיקה- ריאלטי שיש היום, מסביר מדוע האמנים החדשים לא מחזיקים(ברובם) הרבה זמן על הבמה, ונעלמים כלעומת שבאו עם תום התוכנית. אולי זה גם ההסבר (לפחות בחלקו) לאן נעלמו הלהקות מעולמינו באופן כללי.

עם כל הנאמר לעיל… התקליט יצא ב1991 , שלי זה מרגיש כאילו זה היה אתמול…
קצת מצחיק אותי להיות נוסטלגית על תקליט שיצא כשהייתי בבי"ס. בכל זאת, הייתי רוצה שיתחילו קצת יותר מוקדם, ישנם לא מעט תקליטי מופת שנוצרו בארץ בשנות ה60-70 (ואפילו ב80 החשוכות). על "תמוז" או "דודה" או "שבלול" יותר קל להתרפק, כי זה באמת היה מזמן וזו חתיכת היסטוריה.
וגם, ההתעסקות הייתה בלהיטים ושירים ספציפיים, ופחות על האלבום כיצירה אחת.
הייתי שמחה לראות התמקדות בכל שירי האלבום והתייחסות אליו כיחידה שלמה ומגובשת,כפי שהוא.
כמובן – שההתייחסות ל"מישהו שומע אותי" הייתה במקומה, והמסקנה כי ההצלחה אולי לא הייתה גורפת אלמלא היה יוצא ה"חיזוק" הזה, ומרים את מכירות האלבום לעשרות אלפים נראית הגיונית.

לסיכום, ללא ספק מדובר ביצירה מעמיקה , עם תחקיר ראוי והרבה רגש ואהבה למוזיקה.
נהניתי מכל רגע, ואני מחכה ומצפה לפרק על "זקני צפת".
ואני מודה, שיש גם משהו נעים בהתעסקות עם להקות שעדיין אנו רואים את החברים בהן על במות שונות, שעדיין יוצרים ושממש לא נס ליחם..
לינק לתכנית- ההנאה מובטחת !!
http://www.shmone.co.il/#/video/11/http://locator.3dcdn.com/vod/ch8-PyrGr1-ne/vod.smil