כל מה שנשאר לי

כותב טוב יעדיף להגיד שהוא מאלץ עצמו לכתוב גם כשחברתו הטובה ביותר ("המוזה") נוטשת אותו לרגע ויוצאת להפסקת קפה. אך כותב שכתיבה היא אהבת חייו לא יוכל להתכחש לעובדה שהמוזה נוטשת אותו והוא ילמד את התהליך של הפסקה שצריך לקחת כדי לאגור כוחות חדשים.

אז כרגע אני בסטטוס של כותבת שהכתיבה היא אהבת חיי ולכן לקחתי הפסקה בזמן האחרון .רגשות שונים ועזים פרצו בי וגרמו למוזה להעלם.,העדפתי להיות עם עצמי ולכתוב על לוח ליבי את המילים מלאות הכאב שהיו בי.

לאחר שהבשלתי עם עצמי והרגשות שבי,החלטתי לקחת על עצמי פרויקט חדש שבו אפרוק את התחושות שלי ואשתף את ציבור הקוראים בתהליך היפה הזה. בכל שבוע אבחר שיר אחד ,לפעמים מוכר יותר ולפעמים מוכר פחות, אנסה להקביל אותו לחיי ולהתייחס לכל הרבדים העמוקים שהוא כולל בו.

אז בואו נתחיל….

"קוצים, זה כל מה שנשאר בי
הפרחים שאת נתת לי קמלו בינתיים
דרכים, בהן אני הלכתי
עכשיו חוזר על עקבותי
אחרי שלא מצאתי את שחיפשתי
לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום
תראי, בניתי לנו בית
כשהוא נולד אני נתתי את מה שלא היה לי
קוצים, שמזכירים בכוח
שלא נותנים לשכוח
דוקרים אותנו ולא מרפים"

על המילים והלחן אביב גפן, שאם נתייחס לכותב השיר כדבר שלא ניתן להתעלם ממנו אז המילים לרגע יקבלו משמעות אחרת משל עצמן. גפן שלא מחסיר מאיתנו את סבלו מהחיים מצליח לפתע להכניס את הסבל האישי שלו ממש לבית הפרטי שלנו תוך שהוא פורץ את דלת הבית ולא מספיק בכך הוא גם נכנס ללב ומתיישב בדיוק על המיתרים הנכונים.

בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו יש את הרגעים הפחות טובים שנשארים בנו כ"קוצים" שדוקרים אותנו ולא מרפים, ולמרות שיש עצות טובות שניתנו לנו ברגעים מלאי תקווה אנו מוצאים עצמנו לפעמים ללא מילים או עצות שימושיות שיקחו אותנו מהאימה שתקפה.

הרגשה של מסלול מעגלי ועקבות עצמיות שמתגלות לפתע באמצע מסע החיים מודיעות לנו שלא המשכנו בדרך שרצינו אלא חזרנו על אותם הכישלונות והטעויות וחזרנו לנקודת ההתחלה שכ"כ רצינו לברוח ממנה.

הזכות לחלום נמצאת אצל כל אחד ואחת מאיתנו ,זה יכול להיות החלום הכי פשוט ועד החלום הכי גדול שאנו בטוחים שלא נגיע אליו בחיים ללא קצת "פרחים" שהם העצות והיד התומכת של החברים.

ולו לרגע נדמה לנו שהנה הגיע הרגע המושלם שבו הצלחנו כבר לבנות את עצמנו ואת החיים שלנו, תוך שאנחנו נותנים להם צורה ודרך, אז מגיעים להם שוב אותם הקוצים שלא רוצים להרפות ומזכירים לנו "מי אנחנו? מאיפה באנו? לאן אנחנו הולכים? ולפני מי אנחנו עתידים לתת דין וחשבון?"

אם נזכור שהקוצים מקיפים את השושנה שגדלה , נדע גם שכמו שבטבע הקוצים מקיפים את השושנה- כך בחיים הקוצים שהם הרגעים הפחות טובים בחיים הם בסה"כ מעידים על שושנה שנמצאת במרכזם ועלינו רק לגשת אליה ולהבחין בה.להבחין בשושנה שהם אותם רגעים טובים שעברנו ויכולים לתת לנו פתח קטן של אור ותקווה להמשך.