ארכיון פוסטים מאת: עופר עיני

ניסיתי, באמת שניסיתי, לתת לבוקר צ'אנס ולהגיע בשעה תשע ליום עבודה מן המניין עם כרטיס פלסטיק מצ'וקמק שפותח דלתות וסוגר את הדמיון. ניסיתי, ונשברתי די מהר. מסתבר שלא כזה קשה לשבור אותי, מספיק לנופף מולי בשגרה ומיד אניף דגל לבן ואתחנן על חיי, וזה לא שיש לי בהכרח משהו טוב יותר להציע. לקרוא את ההמשך →

עושה רושם שכל מפגש אקראי שלנו עם מכר מהעבר דורש מאיתנו לשטוח בפניו את כל קורות חיינו. אפילו פגישה ברחוב, קצרה ככל שתהיה, הופכת למעין ראיון עבודה מזורז במהלכו אנו מונים את כל הישגינו מאז ועד היום. ואם פוגשים מישהו חדש, המלאכה הופכת מסובכת אף יותר. לקרוא את ההמשך →

אישה בלי בית, ממלמלת, כנראה נאום מוכן. דעה נחרצת יש תמיד למי שאין דיור מוגן. הוא לא מקשיב הוא רק שומע, קל לו לאבד עניין. קל כמו לאבד את הדרך, הוא ממשיך, אבל לאן? לקרוא את ההמשך →

סך הכל חצי יום ללא מאנצ'ס, ביג דיל. עכשיו לך תשכנע את הבחור שמושיט יד מתחננת לעבר התריס ההולך ונסגר של הפיצוציה השכונתית שלו, בטרם הספיק להצטייד במים בטעם ענבים וריזלה בינונית עם פילטר.

אכן מראות קשים. לקרוא את ההמשך →

כתב הגנה בשמונה שורות לקרוא את ההמשך →